<h1>העיטור הלכ' ציצית ש"ג ח"ב</h1>
<h2>דף מו.</h2>
גרסינן בתוספתא (פ"ו דברכות). העושה כל (המצוה) [המצות] מברך עליהן. העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו. נכנס לישב בה אומר לישב בסוכה וכו' העושה ציצת לעצמו אומר שהחיינו. כשהוא מתעטף אומר להתעטף בציצת. העושה תפלין אומר שהחיינו. ורב עמרם בתשובותיו [ל]סדר המשנה אפקוה מהלכתא. ואמר כל ברייתא דפליגו עלה בתלמוד לית הלכתא כוותיה דהא מתני' דייק מברייתא ובכמה דוכתי אמר לית הלכתא כמתני', ואמר (ר' יהודא) [מתניתין] יחידאי הוא לאפוקי מהלכתא, כגון העושה ציצת לעצמו אומר שהחיינו, דלאו כהלכתא דלא מברכינן אלא מאי דאתא משנה לשנה, דאמר רבא (עירובין מ':) כי הוינא בי רב כהנא איבעיא לן (מה) [מהו] לומר זמן בר"ה וביוה"כ כו' אלמא דבר ברור דכל דאתי מזמן לזמן מברכינן. וציצת לא קבע ליה זמן ולא מברך. ול"ד ללולב וסוכה דמברך שהחיינו דלא גרע מקונה כלים חדשים.
